סדר הסעודה ואמירת ההגדה
הגדה להורדה
|
שיעורים בהלכות פסח
|
שאל את הרב
|
סדנאות יהדות
|
חברותא
בהגדה מחלקים את סעודת ליל הסדר ל-16 חלקים: לאכילת מצה כרפס ומרור, שתיית היין, אכילת הסעודה,
הצפנת האפיקומן, הזמנת אליהו הנביא, אמירת ההגדה הלל ושירי פסח
הקערה מונחת לפני בעל הבית עורך הסדר, ואין מניחים על השולחן (עד נטילת ידים לסעודה) את המצות שלפני כל אחד מהמסובים למצוות אכילת מצה.י
קדש: לפני הקידוש בעל הבית (עורך הסדר) מכריז "קדש". יש עדות שאין נוהגים להכריז. (וכן לפני רחיצת הידים הראשונה מכריז "ורחץ" וכן בכל חלקי הסדר). מכריזים לפני מזיגת היין כדי לעורר את ההכנות לקידוש. אדם אחר מוזג לבעל הבית את הכוס, ומגביה לו בשתי ידים, בעל הבית נוטל הכוס ממנו ומקדש. שאר המסובים מוזגים לעצמם.
נותנים כוסות גם לילדים קטנים שהגיעו לחינוך, ואומרים כולם יחד את נוסח הקידוש.
ויש נוהגים שגם הנשים אומרות את הקידוש בלחש ביחד עם הבעל. [נשים שברכו ברכת שהחיינו בהדלקת הנרות לא תברכנה שוב את ברכת שהחיינו בקידוש.]
ורחץ: מביאים מים לפני בעל הבית ונוטל ידיו בכל דיני נטילת ידים לצורך טיבול ראשון. ואין מברכים על נטילת ידים. ויש נוהגים שגם כל בני הבית נוטלים ידים.
כרפס: לוקח כרפס פחות מכזית וטובלו במי מלח, ומברך בורא פרי האדמה, ויכוון לפטור בברכה זו גם את המרור שיאכל אח"כ. ואינו מברך אחריו.
מטבל את הכרפס ומחלק לכל המסובים לפני הברכה ומברכים כולם יחד בורא פרי האדמה.
אוכלים את הכרפס בלא הסיבה.
יחץ: לוקח את המצה האמצעית משלשת המצות
ובוצע אותה לשנים ואת החלק הגדול יקח לאפיקומן.
עוטף את החלק הגדול במפית, ויש נוהגים שבעל הבית מניחה על כתפו וקם ממקומו והולך מעט ואומר בשפה המדוברת: אבותינו הולכים משארותם צרורות בשמלותם. מחביא את האפיקומן עד זמן אכילתו.
מגיד: אומרים הא לחמא עניא בישיבה.
וכל המסובים אומרים ביחד את ההגדה.
מגלים את המצות עד סוף אמירת הא לחמא עניא, ומגביהים אותן, ואומרים הא לחמא עניא. חוזרים ומכסים את המצות.
מוזגים כוס שני לפני מה נשתנה. ומכאן מתחילים באמירת ההגדה.
כל זמן אמירת ההגדה צריך שהמצות תהיינה מגולות, וכשאוחזים את הכוס עם היין בידים, אז מכסים את המצות.
הקטנים שואלים מה נשתנה, ובעל הבית והמסובים אינם חוזרים על מה נשתנה, אלא מתחילים עבדים היינו, שזוהי התשובה על השאלה
"מה נשתנה". ואם אין קטנים שישאלו, אחד מבני הבית הגדולים שואל.
כפי שהוזכר לעיל, באמירת ההגדה מקיימים את מצוות "סיפור יציאת מצרים" לכן רצוי לפרש את תוכן המילים והענין, כדי שבני הבית יבינו היטב, ובפרט בקטעים מסויימים כגון: "עבדים היינו", "כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח", שאלו הקטעים שהם עיקר סיפור יציאת מצרים. יש להרחיב ולפרט את סיפור העבדות והגאולה בפרט באזני הילדים, כדי להקנות להם את ערכי האמונה, ואת המצוות הקשורות לחג הפסח.
אין אומרים את ההגדה בהסיבה.
באמירת "דם ואש ותמרות עשן", וכן בעשר המכות ואמירת "דצ"ך עד"ש באח"ב" מטיפים כל פעם טיפה באצבע (השניה) מהכוס. (סה"כ 16 פעמים.) ויש נוהגים להטות את הכוס, ולשפוך את היין שלא באמצעות האצבע.
בשעת אמירת "מצה זו שאנו אוכלים" מגביה את המצות.
בשעת אמירת "מרור זה שאנו אוכלים" מגביה את המרור.
כשמגיע לומר "לפיכך אנחנו חייבים" מכסה את המצות ואוחז את הכוס בידו עד "שירה חדשה", מניחה בהלל, ונוטלה שוב לברכת "אשר גאלנו."
"אשר גאלנו" אומרים בישיבה.
אח"כ שותים את הכוס השניה בהסיבה.
רחצה-מוציא -מצה: לפני נטילת ידים מכריז בעל הבית "רחצה מוציא מצה".
כל אחד נוטל ידיו לסעודה, ומברכים "על נטילת ידים."
נותנים לפני כל אחד מהמסובים מצה בשיעור של שני זיתים. מברכים "המוציא" ו"על אכילת מצה", וחובת לחם משנה יוצאים המסובים בזה שבעל הבית נותן להם מעט מהמצה שבירך עליה המוציא.
בשעת ברכת המוציא בעל הבית מחזיק את שתי המצות השלמות כשהמצה החתוכה נמצאת ביניהם, אח"כ מניח את המצה השלישית במקומה, ומחזיק בשלמה העליונה ובמצה החתוכה, ומברך על אכילת מצה. וחייב לאכול שני "כזיתים", אחד מהמצה העליונה ואחד מהאמצעית (אחד למצוות המוציא ואחד למצוות אכילת מצה).
לשאר בני הבית,
אם קשה להם לאכול שני "כזיתים" אפשר להקל לכתחילה לאכול רק "כזית" אחד.
בבציעה הוא בוצע קודם מן השלמה ואח"כ מן החתיכה.
אין מטבילים את פרוסת המוציא במלח.
אסור לדבר דברים שלא מעניני המצוה מברכת "על אכילת מצה", עד לאחר אכילת ה"כורך", כדי שהברכות שמברכים על המצה ועל המרור תעלינה גם לכורך, אבל אם דבר אינו מברך שנית.
מרור: לוקחים לכל אחד מן המסובין חסה בשיעור "כזית" (בגודל עלה בינוני), מטבילים קצת מהחסה בחרוסת, ואין להשהות את החסה בתוכה כדי שלא יתבטל טעם מרירותו, ולכן גם יש לנער את החרוסת מעל החסה. מברכים על אכילת מרור, ואוכלים בלי הסיבה.
(הנוהגים לאכול חזרת למרור, מגררים את החזרת במגרדת בערב פסח, כי ביום טוב עצמו אסור לעשות זאת.)
כורך: לוקח את המצה השלישית מן הקערה למצה של כורך, וכשהמשתתפים בסדר מרובים, לוקחים עוד מצות כפי הצורך מחבילת המצות.
לוקח חסה (ויש הנוהגים לקחת גם קצת חזרת) למרור של כורך, מטביל את קצת מהמרור בחרוסת ומנער מעליו את החרוסת, כורך את המרור בשתי חתיכות מצה, אחת מעליו ואחת מתחתיו (כעין כריך).
אומרים: "זכר למקדש כהלל..." עד "על מצות ומרורים יאכלוהו." ואח"כ אוכלים בהסיבה.
שלחן עורך: אוכלים סעודת חג. אין חיוב לאכלה בהסיבה. יש נוהגים לאכול בתחילת הסעודה ביצים מבושלות, ויש הנוהגים לחלק לכל המסובים מהביצה של הקערה. ויש המטבילים אותן במי מלח.
צפון: לאחר גמר כל הסעודה אוכלים מהמצה השמורה (המוצפנת מתחילת הסדר ב"יחץ") כזית לכל אחד. אכילת האפיקומן היא זכר לקרבן פסח שהקריבו בבית המקדש. קרבן הפסח היה נאכל לאחר סיום אכילת שאר הקרבנות, ואף אנו אוכלים מצה זו לאחר הסעודה.
ולכתחילה מי שיכול עדיף שיאכל שני כזיתים, האחד זכר לקרבן פסח, והשני זכר למצה שהיתה נאכלת עם הקרבן בזמן שבית המקדש היה קיים.
האפיקומן נאכל בהסיבה, ואין מברכים עליו.
אם אין במצה המוצפנת כמות מספיקה ל"כזית" עבור כל אחד מן המסובים, נותן לכל אחד מעט ממנה, ומשלים ממצות אחרות.
לכתחילה ראוי לאכול את האפיקומן לפני חצות הלילה, ובדיעבד אם התאחר עד אחר חצות, יאכל אחרי חצות עד הבוקר
לאחר אכילת האפיקומן אין לאכול שום מאכל. לאחר שתית ארבע הכוסות אין לשתות שום משקה מלבד מים.
יש נוהגים להצניע חתיכה מן האפיקומן - סגולה לשמירה.
ברך: שוטפים את הכוס, ומוזגים כוס שלישי לבעל הבית ולכל אחד מן המסובים. מברכים על הכוס ברכת המזון, וכל אחד אוחז את הכוס בידו בשעת ברכת המזון.
מברכים ושותים בהסיבה.
מוזגים כוס רביעי. ומוזגים גביע גדול
לכוסו של אליהו.
שולחים אחד מן המסובים לפתוח את הדלת, ואומרים "שפוך חמתך" בשעה שהדלת פתוחה.
הלל: אומרים את ההלל בישיבה, ויש נוהגים לאמרו בלי להגביה את הכוס.
לפני אמירת הפיוטים שותים כוס רביעי בהסיבה, וצריך להשתדל לשתות את כולו כדי שאפשר יהיה לברך ברכה אחרונה.
נרצה: מי שעשה כסדר הזה, חיזק בליבו את האמונה ולכן בודאי שמעשיו רצויים לפני הקב"ה.
בנרצה אומרים את הפיוט חסל סידור פסח ובסופו שרים את השיר " לשנה הבאה בירושלים הבנויה"
לאחר מכן השירים האהובים על הילדים
"ויהי בחצי הלילה",
"אחד מי יודע","חד גדיא"
יש נוהגים לומר את "שיר השירים" לאחר גמר ה"סדר".י
עיקר ליל הסדר הינו " והגדת לבנך"- סיפור ניסי יציאת מצריים לצאצאים
ולכן חשוב לשבת בסמוך לילדים ולהדריך אותם בכל מהלך הסדר
מאמר מס' 12
מאמר הבא:
סיפור ההגדה
מאמר הקודם:
מידות וכמויות