מכות מצריים
הגדה להורדה
|
שיעורים בהלכות פסח
|
שאל את הרב
|
סדנאות יהדות
|
חברותא
עשר מכות ירדו על המצרים ובסיומן נגאלו היהודים
מאותו זמן שהחלו המכות פסק השעבוד הקשה. כל מכה נמשכה שבוע, ואחריה היו שלשה שבועות של הפסקה והמתנה, אולי ישובו המצרים בתשובה וישלחו את בני ישראל כרצון ה'. כל מכה מעשר המכות היתה כנגד צורת שעבוד או צרה שגרמו המצרים ליהודים, מידה כנגד מידה.
דם
היאור וכל המים שבמצרים, הפכו כולם לדם. היאור היה האליל של מצרים, לכן הכה אותו הקב"ה בתחילה. ובגלל שהיו המצרים זורקים את ילדי ישראל ליאור, ובגלל שהיו שופכים את דם היהודים כמים, לכן נענשו שהפכו המים לדם.
מכה זו גרמה לבני ישראל להתעשר. המים הפכו לדם רק עבור המצרים, אבל בן ישראל שרצה לשתות מים שתה מים. ראו המצרים שכך הדבר, וניסו לקחת מיד השותה את המים. כאשר נגע המצרי בכוס, הפכו המים שבתוכה לדם. כיון שגבר צמאונם ורצו לשתות, כל מצרי שרצה לשתות מים, היה צריך לשלם עבורם ליהודי. אם שילם לפי דרישת היהודי, נשארו בכוסו מים. אם סרב לשלם הפכו המים לדם.
צפרדע
עלתה מן היאור צפרדע אחת, באו המצרים והכו אותה, כדי להרגה. עם כל מכה ומכה יצאו ממנה נחילים של צפרדעים נוספות, עד שמלאה ארץ מצרים כולה צפרדעים. בכל מקום שפנו המצרים, בבית ובחוץ, נתקלו בצפרדעים. על גופם טפסו, בתוך אזניהם קרקרו, נכנסו לתוך התבשילים, הלחם ובתנורים, וגם לתוך גופם. ובתום השבוע, כאשר סרה המכה, מתו כל הצפרדעים במקומם, והיה הריח הנורא של הפגרים מציף את כל ארץ מצרים.
מכה זו באה על המצרים כיון שהיו שולחים את בני ישראל לתפוש עבורם רמשים וחיות קטנות למשחק, או סתם כדי להתעלל בהם.
וגם כיון שהעירו אותם משנתם בלילות לעבודה, בקול קריאה רם, לכן הביא האלקים את הצפרדעים המקרקרות בקול רם.
כינים
מכת כינים היתה בעצמה כזו, שכל עפר ארץ מצרים, עד עומק רב באדמה, הפך כולו כינים, בלי כל אפשרות להמלט, להתנקות, או למעט את הסבל שגרמו להם הכינים בגופם. מכה זו הביא עליהם ה', כיון שמנעו את בני ישראל מלרחוץ. ועוד, כיון שהכריחו את היהודים לנקות את הרחובות, את העפר, היכה ה' את העפר.
ערוב
כל החיות רעות שבעולם, הגיעו למצרים בתערובת, אריות, דובים, נמרים, זאבים, שועלים, נחשים וכו'.
מכה זו באה עליהם, כיון שהיו שולחים את בני ישראל למדבר לצוד עבורם חיות, שבהם השתשמשו לשעשועים. בזה רצו גם לגרום למותם של היהודים על ידי החיות הרעות.
דבר
מגפת דבר קשה באה עליהם, פגעה בצאן ובבקר. מטבעה מחלת הדבר מדבקת מאד, ולא ימלט שכל צאן ובקר ששהו ביחד במקום אחד ימותו כולם. אולם כאן, במצרים, שהו ביחד בשדה באותו מרעה, בהמות של בני ישראל עם הבהמות החולות של המצרים, וממקנה בני ישראל לא מת אף אחד.
שחין
מכת שחין היתה פצעים גדולים מעלי מוגלה בכל גופם של האנשים והבהמות. מכה זו גרמה להם כאבים נוראים, ולא יכלו לרחוץ את גופם כלל. האלקים הביא אותה עליהם, כיון שהיו מעבידים את בני ישראל להכין עבורם מים חמים וקרים, וכיון שמנעו מהם להתרחץ.
ברד
במכת ברד היו נסים גדולים ביותר. ה' הוריד ארצה אבנים ענקיות של קרח, ובתוכן אש בוערת. הקרח לא כיבה את האש, והאש לא המיסה את הקרח. כאשר ירדו האבנים ארצה, אבן הקרח נבקעה והאש שבתוכה שרפה את המקום שעליו נפלה.
כיון שהכריחו המצרים את ישראל לטעת להם גינות ופרדסים בעבודה קשה, לכן שלח ה' את הברד, לשבור ולשרוף את כל הגנים והנטיעות הללו, שלא יוכלו המצרים ליהנות מהן.
ארבה
מעט צמחים שנותרו שלמים אחרי הברד, ושמחו בהם המצרים מאד, שעוד נותר להם משהו לאכול. הקב"ה שלח את הארבה, והארבה אכל את כל הצמחים הנותרים. חשבו המצרים: לכל הפחות נוכל לאכול את הארבה. היו צדים את החגבים, מולחים אותם וממלאים חביות של חגבים מלוחים לאכילה. אבל, מיד בתום שבוע המכה, עף כל הארבה מארץ מצרים, וגם כל הארבה המת, המלוח, שנמצא בחביות ובבתים, הכל עף ונעלם.
חושך
במכת חושך היה חושך נורא למצרים, חושך שלא ניתן לגרשו בשום אמצעי תאורה. כל הנסיונות להדליק אש כדי לראות משהו, עלו בתוהו. כך נמשך הדבר שלשה ימים, ואחר כך היה חושך חזק יותר, עד שלא יכלו להזיז את איבריהם. באותה תנוחה שבה שהו, כך נשארו שלשה ימים נוספים. ובאותו זמן, ליהודים היה אור. היו נכנסים לבתי המצרים השוהים בחשכה ורואים את כל מסתרי הבתים, היכן מוטמנים האוצרות, והיכן מוחבא הכסף. כאשר יצאו היהודים ממצרים באו אל המצרים לבקש מהם כלים בהשאלה. ואם ניסה מצרי להיתמם ולטעון כי אין לו כלי כסף וכלי זהב, היה היהודי עונה לו: הכלים שלך נמצאים במקום זה וזה.
מטרה נוספת היתה במכת חושך. היו מבני ישראל כאלו, שקבלו עמדה ושררה במצרים, ולא רצו לצאת ממנה. הקב"ה רצה להמיתם, אבל לא רצה שהמצרים יראו זאת, כי אז יאמרו המצרים שגם היהודים לוקים במכות כמותם. בימי החושך מתו רשעים אלו ונקברו בלי ידיעת המצרים.
מכת בכורות
המצרים שמעו את משה מזהיר את המלך מפני מכת בכורות. באו הבכורים ואמרו לאבותיהם: אין אנו רוצים למות. מלאו את בקשתם של העבדים האלו, הןציאו אותם לחופשי, ותנו
להם כל מה שהם מבקשים. אמרו להם אבותיהם: לא. הלכו הבכורים למלך וצעקו לפניו: הוצא את העם הזה מכאן, אין ברצוננו למות! צוה המלך לעבדיו לגרשם מן הארמון. מה
עשו הבכורים? הלכו בחזרה אל אבותיהם ואמרו להם: אתם רוצים שאנחנו נמות, תמותו אתם קודם. והרגו את אבותיהם.
אך כיון שפרעה לא שלח את בני ישראל באה המכה. מת כל בכור בארץ מצרים, וזה כלל כל בכור לאיש וכל בכור לאשה. היו נשים שילדו כמה בנים בכורים, כל אחד מאיש אחר, או אנשים שכמה נשים ילדו להם בכור, כל אלו מתו. בבית שלא היה בו בכור, מת הגדול שבבית, כך שלא היה בית שלא היה בו מת, וכולם מתו בבת אחת.
פרעה המלך היה בעצמו בכור, וכיון ששמע את צעקת המות בכל ארץ מצרים, חשש שימות גם הוא. אז נכנע סופית ורץ לחפש את משה ואהרן לצוותם להוציא את בני ישראל ממצרים.
אולם בני ישראל לא יצאו בלילה, כי כך צוה ה' - לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר. רק כאשר האיר הבוקר עזבו כולם את ארץ מצרים, כאשר צוה וניבא ה' ביד משה עבדו.
בזמן מכת בכורות היו היהודים מכונסים בבתיהם ואוכלים מקרבן הפסח כפי שנצטוו ע"י משה רבנו
ולמחרת, בחצות היום יצאו ברכוש גדול