סדר העבודה
קטע מיוחד ומרגש במיוחד בתפילת יום הכיפורים הינו סדר העבודה, תחילתו בתיאור ציורי על עבודת בית המקדש ביום כיפור ובסיומו פיוטים תחינות ובקשות לקרוב הגאולה השלמה
יום כיפור בבית המקדש
בזמן שבית המקדש היה קיים היה הכהן הגדול עובד בו מלפני עלות השחר עד סוף היום, וכפרת עם ישראל היתה תלויה בעבודה זו. כל מי שיכול היה מגיע לבית המקדש וצופה שם בעבודת הכהן הגדול. כל אותו היום עמדו העם על רגליהם צפופים, לא נעו ולא זעו ולא דברו, אלא עמדו על רגליהם יותר משתים עשרה שעות רצופות, והתרכזו בעבודת הכהן הגדול
עבודה זו כללה חמשה עשר קורבנות שהקריב הכהן הגדול לבדו, שלש פעמים הקטרת קטורת, חמש פעמים החליף את בגדיו במשך היום ועל כל החלפה היה טובל במקווה. שלש פעמים התוודה הכהן הגדול ביום הכיפורים. ראשונה בעדו ובעד משפחתו, שניה בעדו ובעד ביתו ובעד כל הכוהנים, ושלישית התוודה וכפר על כל עוונות עם ישראל.
ארבע פעמים נכנס הכהן הגדול לקודש הקדשים ביום הכיפורים, מקום שאסור היה בכניסה לכל אדם ואפילו לו עצמו בכל ימות השנה. ואם חלילה לא היה הכהן צדיק גמור, לא היה יוצא משם חי.
שם ה' המפורש הוא שם שאסור לקרוא אותו ולבטא אותו בשפתיים. עשר פעמים במהלך העבודה והוידויים יצא שם זה מפיו של הכהן הגדול. והנוכחים כולם היו כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם ואומרים: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
הכוהנים והעם העומדים בעזרת בית המקדש, נעשו דומים למלאכים. לא היו זקוקים לשום צרכי בני אדם, לא נחלשו מהעמידה הארוכה, ולא הרגישו בדוחק ובצפיפות הנוראה. ונס גדול היה שם. כאשר היו עומדים הייתה הצפיפות נוראה, וכאשר השתחוו היה נוצר רווח של ארבע אמות בין איש לרעהו, כיון שאז היו מתוודים, שלא ישמע איש את וידויו של רעהו.
בשעה שעבודת הכהן הגדול נעשתה כתיקונה, היו העם רואים בבירור שעוונותיהם נמחלו. הייתה במקדש חתיכה של צמר אדום, שנקשרה במקום שכולם רואים, וכשהתקבלה עבודתם ונמחלו חטאיהם, היה הצבע האדום של האריג הופך לבן כשלג!
כאשר זכו עם ישראל והכהן הגדול היה יוצא חי מקודש הקודשים היו מקבלים פניו בשירה ובמחולות, מלווים אותו לביתו ועורכים סעודה בסיום הצום
סדר העבודה בימינו
עכשיו שאין בית המקדש קיים, תקנו חכמינו הקדמונים לומר את סדר העבודה בפינו, ונתעורר בזה גם לתשוקה שיבנה בית המקדש במהרה בימינו. כאשר אומר החזן בבית הכנסת בסדר העבודה את הקטע על ההשתחויה בבית המקדש, הקהל והחזן משתחווים ונופלים על פניהם כמו בבית המקדש. ויש להיזהר להניח מטפחת או הפסק אחר בין הפנים לרצפה.
מאמר מס' 14.5
מאמר הבא: תפילת נעילה
מאמר הקודם:י"ג מידות של רחמים